גם במאה ה-21 מנהיגות מתקשרת אסוציאטיבית וסטריוטיפית לכוח, תחרות, עצמאות, פיקוח, התקדמות לינארית ורציונליות.
עד לפני כמה עשורים הדיעה המקובלת הייתה שלנשים אין את התכונות האלה,
ולכן הן לא מתאימות לתפקידי ניהול – על ברכי האמונה הזו חונכו נשים רבות שנולדו וגדלו בשנות ה-70 וה-80.

בשנים האחרונות השיח על ניהול מתקדם ועל הצלחה במאה ה-21, שם את המיומנויות שפעם נחשבו למשניות במרכז.
ממיומנויות רכות (soft skills) הן הפכו למיומנויות כוח (power skills).
התכונות שפעם נחשבו לנשיות הפכו למרכזיות: היכולת לשתף פעולה ולהאציל סמכויות, העמידה היצירתית בלחצים מרובים,
אמפתיה, ניהול רגיש של קונפליקטים, מודעות עצמית והיכולת להשפיע בדרך לא סמכותנית –
כל אלה נחשבים לכישורי מנהיגות קריטיים, והוכח מחקרית שבתחומים אלה נשים, ככלל, יותר מוכשרות.

ועדיין, קיים פער גדול בין אחוז הגברים המכהנים במשרות ניהוליות לבין אחוז הנשים באותם תפקידים,
ואותן נשים שהגיעו למעלה מוצאות את עצמן לפעמים בין הפטיש לסדן, כשהן נתונות לביקורת על "חולשתן" או לחילופין על "גבריותן".

כדי להדביק את הפער, ליצור דרג ניהולי מגוון ויעיל יותר ולהגיע לעמדות מפתח,
עלינו להרחיב את מעגל ההשפעה הנשי, להשתמש ביכולות הייחודיות שלנו ולהפריך כמה מיתוסים שעבר זמנם.