5 דברים שלמדתי מהמדבר
אומרים שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, ואני גדלתי במדבר- במושב עין-יהב שבערבה.
המדבר הוא נוף רחב ידיים, יבש, נקי, שקט, לכאורה ריק אך למעשה מלא חיים.
כילדה, לא ידעתי להגדיר מה ההשפעה של הסביבה הזו עלי.
לא הכרתי מקומות אחרים לגדול בהם.
רק כשבגרתי והתגוררתי במקומות אחרים,
גיליתי שלכוח העצום של המדבר, יש חלק גדול בעיצוב דמותי –
בית הגידול הזה הפך אותי למי שאני.
מה שלמדתי בילדותי בקלילות, בטבעיות, באגביות, מהמדבר,
הוא חלק מרכזי ממיומנויות העולם החדש
שאני מלמדת היום מנהלים ועובדים בארגונים, במוסדות חינוך ובתהליכי מנהיגות והתפתחות לנשים.
מה למדתי מהמדבר?
ליצור מתוך המגבלות
כשאני מרצה על פיתוח יצירתיות, אחת השאלות שאני שואלת את הקהל היא
אם מגבלות מגבילות את היצירתיות או מפתחות אותה.
כמי שגדלה במדבר – לי התשובה ברורה לחלוטין.
במקום של משאבים כל-כך מצומצמים, אי אפשר לשרוד אלא אם כן יוצאים מהקופסה.
בין אם מדובר על צמחים שעושים פוטוסינתזה בלילה,
בעלי חיים שמתחפרים באדמה כדי להגן על עצמם מהחום
או עובדי אדמה ותיקים, כמו אבא שלי,
שמאמצים רעיונות חדשניים וממציאים את החקלאות מחדש.
להתגמש
לקראת הגיוס לצבא, רציתי להצטרף לחברה להגנת הטבע.
כדי להתקבל – היה עלי להכין הדרכה על נושא שנבחר עבורי.
"הסתגלות בעלי חיים וצמחים למדבר"
תנאי המדבר הם תנאי קיצון – חום עז ביום, קור מקפיא בלילה, חול וחול.
ועדיין, ישנם צמחים ובעלי-חיים שמסתגלים לסביבה של תנאים משתנים.
רק כשהכנתי את ההדרכה הזו, התחלתי להבין,
שהצמחים, בעלי החיים וגם הא.נשים שגדלים במדבר,
מתגמשים כדי לחיות ולשגשג,
מקבלים, כדרך חיים, שינויים לא צפויים כמו סופות חול או שיטפונות.
ללא גמישות, המדבר היה חסר חיים, ורק ההסתגלות מאפשרת לו לפרוח.
הגמישות הזו, הפתיחות לשינויים, חיונית כל-כך לי, לנו,
בעידן בו חוסר הוודאות הוא הוודאות היחידה.
להתבונן פנימה
כשכתבתי את הספר "הדרך לארץ הא"ס",
בחרתי לכתוב אותו בהשראת דמויות מהאגדות,
שהן מעין מורי דרך לחיים בעולם החדש.
הבחירה הזו הייתה המשך טבעי לשיח פנימי עם דמויות דמיוניות
שליווה אותי כבר מילדותי, בנוף השקט, מול האופקים האינסופיים ותחת השמיים הפתוחים.
בזכות השקט, המדבר נחשב בתרבויות רבות, כמרחב מקדם רוחניות ושלווה.
כיום, כשאנחנו חשופים לאינספור גירויים ורעש פנימי וחיצוני,
אנחנו כל-כך זקוקים לשקט הזה,כדי לשוחח שוב עם עצמנו
ולמצוא את ההדרכה הפנימית, שנמצאת שם ומחכה לנו.
לפתח חוסן
היום – כולם מדברים על חוסן.
מדברים עליו כל-כך הרבה, עד שהמילה הזו כמעט אבדה ממשמעותה.
אותי המדבר לימד שהחוסן האמיתי לא נמצא רק במשאבים חיצוניים (עד כמה שהם חשובים)
אלא גם ובעיקר במשאבים הפנימיים:
בחיבור לעצמי, בבחירת המחשבות והמילים שלי,
בגישה שלי לכל דבר שהחיים נושאים עמם.
כשאני מתבוננת במדבר – במקום בו גדלתי,
אין ספק שזוהי סביבת חיים מאתגרת, שמי שלמד לחיות בה
יודע להשקיע במה שחשוב לו,
יודע עד כמה חשוב להיות שייך לקהילה,
יודע לצמוח מתוך הקרקע הצחיחה,
ולכן יש לו מאגרי חוסן שמשרתים אותו גם בזמנים מאתגרים.
לזהות הזדמנויות
כמו בנווה מדבר,
הדקלים עם התמרים המתוקים והמים הזכים המפכים,
כך גם ההזדמנויות,
מחכות לנו במקומות לא צפויים, כשאנחנו כבר כמעט מתייאשים.
נמצא אותם אם נתבונן היטב סביבנו ונהייה מוכנים לראות אותן.
רוב הדברים הטובים שקרו לי בחיי, קרו כי אמרתי להם "כן",
בלי לתת לחששות, לאנשים אחרים ולקולות מקטינים פנימיים
למנוע ממני להתנסות, לחוות, לפעמים ליפול, ואז לקום ולהגשים.
היכולת הזו, לזהות הזדמנויות במדבר…
היא הבסיס ליזמות, להצלחה ולחיים של מימוש.
כל הדברים האלה, שהם חלק ממני, מהילדה שגדלה במדבר
הם אלה שגרמו לי לרצות לצאת לחופשה במדבר –
זהו עוד נדבך למפגש האינסופי שלי עם עצמי,
הזדמנות לחזור ולקבל את המתנות שהמדבר תמיד מעניק לי,
ולאפשר לנשים נוספות לקבל אותן.