ריטריט במדבר

ריטריט תמיד היה נשמע לי משהו של "רוחניים"
בשנה האחרונה, אני מסכימה להכנס להגדרה הזו, היא כבר לא נראית לי מילת גנאי.

כי הרי מה זו "רוחנית"
מי שמוכנה להתחבר אל הרוח, שבתוכה.

ובעולם כה משובש
שבו "אין לנו על מי לסמוך"
נשאר לנו להשתמש באוצרות הפנימיים שבתוכנו.

בריטריט – בתוך נוף עוצר נשימה… נעצור לנשום.

בריטריט – בתוך קבוצת נשים כמונו – נתחבר עמוק לעצמינו.

בריטריט – נאט את הקצב, ונקשיב. נקשיב לשקט ונתמלא בו.

בריטריט – נפגוש את עצמינו פשוטות – בלי תפקידים ובלי מחוייבויות.

בריטריט – נחגוג את החיים.
כמה זה לא מובן מאליו – לחיות וליהנות.

אם קראת עד כאן
ומשהו בך אומר "בואי"
אז תקשיבי לו.
לקול הזה שבתוכך
גם אם את לא ממש מבינה
גם אם את לא ממש יודעת מה יהיה
גם אם את לא מכירה אף אחת.

הריטריט מתחיל כבר מעכשיו
מעצם ההקשבה לקריאה.

אנחנו יודעות סומכות ובטוחות
שמי שתגיע לריטריט איתנו
היא בדיוק מי שצריכה להיות.

כ"רוחנית"- אני לומדת לא להתווכח עם המציאות –
ויודעת לומר שכל מה שקורה – קורה,
ומה שלא קורה – לא קורה.